ניקוי מקצועי מסיר מהשיניים משהו ששום מברשת לא יכולה לגעת בו. הנה מה קורה בפועל בכיסא הטיפולים, למה אבנית קשה כל כך משנה, ולמה המרווח הנכון בין ניקויים הוא החלטה קלינית ולא חצי שנה אוטומטית.
מה כולל ניקוי מקצועי בפועל
רוב האנשים קובעים תור לניקוי אבנית בלי מושג ברור מה עומד לקרות, והפגישה נבלעת יחד עם הבדיקה לכדי חובת היגיינה מעורפלת אחת. כדאי להפריד בין השתיים. בדיקה היא בחינה: אנחנו מסתכלים, שואלים, ולעיתים מצלמים. ניקוי הוא טיפול, והוא מסיר מהשיניים משהו שאתם עצמכם אינכם יכולים להסיר.
בשוסטר דנט לניקוי יש שלושה חלקים. תחילה מסירים אבנית: קצה אולטרסוני רוטט מפיל את המשקעים הקשים ממשטח השן בעוד מים שוטפים אותם החוצה, ואחריו נכנסים מכשירי יד עדינים יותר למקומות שהאולטרסוני אינו מגיע אליהם, כולל מעט מתחת לקו החניכיים. לאחר מכן מלטשים, בגביע גומי רך ובמשחה מעט שוחקת, שמסירה כתמי פני שטח מקפה, תה, יין אדום וטבק ומשאירה את האמייל חלק דיו כך שלרובד חדש קשה להיאחז בו. לבסוף מנקים בין השיניים, ובמקרים המתאימים מורחים לכה עם פלואוריד.
מדוע המברשת שלכם אינה יכולה לעשות את החלק הזה
רובד חיידקים הוא רך, ושתי דקות צחצוח קפדניות פעמיים ביום מסירות את רובו. הבעיה היא הרובד שמפספסים. תוך יום או יומיים מינרלים מהרוק מקשים אותו לאבנית, שנקשרת אל השן בערך כפי שאבנית נקשרת לקומקום. שום מברשת, חוט, מי פה או משחת הלבנה לא יזיזו אותה אחרי שנוצרה. היא חייבת להיות מוסרת מכנית.
זה משנה משום שאבנית אינה רק עניין אסתטי. פני השטח שלה מחוספסים ונקבוביים, ולכן היא מחזיקה חיידקים חיים צמוד לקו החניכיים לאורך כל היום — בדיוק התנאי ששומר על החניכיים דלוקות. היא מצטברת מהר במיוחד בצד הפנימי של השיניים הקדמיות התחתונות וסביב הטוחנות העליונות, במקומות שבהם בלוטות הרוק מתנקזות.
כל כמה זמן באמת צריך ניקוי?
חצי שנה הוא המרווח שכמעט כולם מצטטים, ואצל מטופלים רבים שלנו הוא ברירת מחדל הגיונית. אבל זו צריכה להיות החלטה קלינית ולא הרגל. ההנחיות של שירות הבריאות הבריטי קובעות כיום טווח שבין שלושה חודשים לשנתיים בהתאם לרמת הסיכון, וסקירה שיטתית של קוקריין על ניקוי אבנית שגרתי אצל מבוגרים ללא מחלת חניכיים קשה מצאה שניקויים מתוכננים אחת לחצי שנה או אחת לשנה הביאו להבדל קטן בלבד בדלקת חניכיים או בעומק הכיסים לאורך שנתיים עד שלוש, מעבר להפחתה צנועה בכמות האבנית.
אנחנו מתייחסים לממצאים האלה ברצינות, והם אינם אומרים שניקוי מיותר. הם אומרים שהמרווח צריך להתאים לאדם. מי שיש לו חניכיים בריאות, לא נמצאה אצלו אבנית בביקור הקודם והיגיינה ביתית טובה באמת — ייתכן שאינו זקוק להגיע כל חצי שנה. מי שיש לו עבר של מחלת חניכיים נמצא בקטגוריה אחרת לגמרי, שבה תחזוקה מקצועית סדירה היא מהדברים המבוססים ביותר שאנחנו עושים. אם אמרו לכם שאפשר להמתין שנה, זו תוצאה טובה ולא הקלת ראש.
מי צריך להגיע בתדירות גבוהה יותר
מניסיוננו, למטופלים שנהנים ממרווח קצר יותר יש בדרך כלל סיבה ברורה לכך, ולא אחת יותר מסיבה אחת.
- עבר של מחלת חניכיים, איבוד עצם או ניתוח חניכיים, שבו ביקורי תחזוקה הם מה ששומר על יציבות המצב לאחר הטיפול
- עישון, שגם מאיץ מחלת חניכיים וגם מדכא את הדימום שהיה אמור להזהיר אתכם
- סוכרת, במיוחד כשקשה לאזן את רמות הסוכר, משום שמחלת חניכיים וסוכרת מחמירות זו את זו
- שתלים, כתרים או גשרים, שבהם יש להשגיח על החניכיים והעצם סביב השחזור בדיוק כמו סביב שן טבעית
- גשר יישור קבוע, צפיפות שיניים או יובש מתמשך בפה — כל אלה מקשים מאוד על הסרת רובד בבית
- הצטברות מהירה של אבנית, שיש אנשים שפשוט נוטים אליה בשל הרכב הרוק שלהם ולא בגלל צחצוח לקוי
האם זה כואב, ומה קורה אחר כך
אצל רוב האנשים ניקוי אבנית הוא לא נעים יותר מאשר כואב; מה שמטופלים לא אוהבים הוא הרטט והמים הקרים, לא הכאב. אם החניכיים כבר דלוקות יהיו רגישות מסוימת ודימום, משום שרקמה דלוקה מדממת במגע. זה סימן למצב שאותו מטפלים, לא לטיפול גס. ספרו לנו אם אתם רגישים: נוכל להשתמש במים פושרים, לעבוד במקטעים קצרים יותר, או להרדים את האזור.
לאחר הטיפול החניכיים עשויות להיות רגישות יום או יומיים, והשיניים עלולות להיות רגישות זמנית לקור במקומות שבהם האבנית כיסתה שורש חשוף. זה נרגע בדרך כלל תוך שבוע, ומשחת שיניים לרגישות עוזרת בינתיים. אם הוסרו משקעים כבדים, עשויים להיפתח מרווחים קטנים בין השיניים: האבנית מילאה אותם, והחניכיים יתהדקו בחזרה בשבועות הבאים ככל שהדלקת חולפת.
איך גורמים לניקוי להחזיק מעמד
ניקוי מאפס את הפה; הוא אינו מגן עליו. רובד מתחיל להיווצר מחדש תוך שעות, ומה שתעשו בבית בחודשים שאחרי הוא שיקבע אם הפגישה הבאה תהיה ליטוש קצר או טיפול ארוך. צחצחו פעמיים ביום שתי דקות עם משחה המכילה פלואוריד, נקו בין השיניים מדי יום, ואל תשטפו את הפה במים מיד אחרי הצחצוח: ירקו, והשאירו את הפלואוריד במקומו.
ספרו לנו גם מה שמתם לב אליו: חניכיים שמדממות, טעם שלא נעלם, שן שהתחילה לתפוס אוכל. הפרטים האלה משנים את מה שאנחנו מחפשים.
אם עברה יותר משנה מהניקוי האחרון שלכם, או שאינכם בטוחים מתי הוא היה, קבעו תור במרפאה שלנו בחיפה. נבדוק את החניכיים כמו שצריך ונאמר לכם בכנות כל כמה זמן כדאי שתגיעו — ואצל חלק מהאנשים זה פחות תכוף ממה שהם מצפים.